פנסיה לעובד – מבקש מקלט מדיני
תביעתו של אזרח סודני לזכויות סוציאליות שונות ביניהן תביעה לתשלום “גמול פנסיה” – תביעה שהוגשה לבית הדין האזורי לעבודה בת”א (ד”מ 4577-06-13) התגלגלה להכרעה בבית הדין הארצי לעבודה (בר”ע 36959-06-15).
בפס”ד של בית דין הארצי לעבודה שניתן ב-15.7.15 הוסר סופית הספק לגבי זכאותם של מבקשי מקלט מדיני (פליטים) לפנסיה.
בערכאה הראשונה נקבע “שאין לחייב את המעסיקים במשק להפריש עבור עובדים מבקשי המקלט סכומים המיועדים לכאורה לחיסכון פנסיוני, כל עוד לא יצאה החלטה שכזו תחת ידי המחוקק או מחוקק המשנה“.
כאמור על קביעה זו הוגש ערעור לביה”ד הארצי.
ביה”ד הארצי עשה גזירה שווה מעניינם של עובדים זרים בתחום הבניה, שלא ניתן היה להפריש משכרם לקרן חסכון נוכח אי הקמתה של קרן אליה ניתן היה להפריש.
בית הדין הארצי קבע כי ההלכה שנקבעה לגבי עובדים זרים מחייבת “מעסיק להפריש עבור עובדו לקרן פנסיה וכל עוד לא ניתן ללכת בדרך המלך ולבצע את ההפרשה, הכלל הוא כי לעובד מוקנית הזכות לפיצוי כספי בגין אי הפרשות“… “משלא הוקמה הקרן ולא הופרשו אליה הכספים לטובת העובדים הזרים, לא עליהם לשאת בתוצאות הקמתה של הקרן“.
בדיון בשתי הערכאות גוזרים בתי הדין מהנוהג בעניין עובדים זרים. אלא שהמסקנות והפועל היוצא בשתי הערכאות הפוכות. בית הדין האזורי קבע שמשלא ניתנה ע”י משרד התמ”ת הנחייה מפורשת – כזו שניתנה לגבי עו”ז – “לשמור את הסכומים האמורים להיות מופרשים על ידיהם עבור פנסיה” כי אז הנחיה זו (שהיא בעייתית, בהמעטה) אינה תקפה לגבי מבקשי מקלט. בית הדין הארצי לעומת זאת קבע, “נכונה למקרה זה ההלכה הפסוקה לפיה על המעסיק לפצות את העובד בגובה ההפרשות שהיה עליו להפריש לו ניתן הדבר“.
היסטוריה: לחוק עובדים זרים הוסף במסגרת חוק ההסדרים במשק לשנת התקציב 2000 סעיף לפיו השר רשאי להקים קרן לעובדים זרים ולקבוע הוראות ותנאים בגדר חובת מעבידם של העובד הזר לשלם לקרן סכום שיקבע שלא יעלה על 700 ₪ לחודש בעד כל עובד זר באותה הוספה צויין “נקבעו בהסכם קיבוצי או בצו הרחבה הוראות בדבר תשלומים סוציאליים של המעביד או העובד הזר לשלם לקרן פנסיה…. יעביר המעביד לקרן בלבד את התשלום הסוציאלי שהיוא חב בו”
חוק עובדים זרים תוקן בהתאם.
בשנת 2005 בתיקון לחוק עובדים זרים הוספה האפשרות להורות על הפקדת כספי התשלומים הסוציאליים בחשבון בנק נפרד המיועד אך ורק למטרה זו, שיפתח וינוהל בהתאם להוראות שיקבע שר האוצר – גם אפשרות זו לא מומשה שכן לא נקבעו ההוראות הנדרשות לניהול חשבון שכזה.
היועץ המשפטי לממשלה שנדרש לעניין הבהיר “כי קופות הגמל מכשירים אלו לא התאימו לצרכים של אוכלוסיית העובדים הזרים אשר שהייתם בארץ הוגבלה לתקופה של עד 5 שנים“.
עד כאן ההלכה והרקע לה.
הח”מ מרשה לעצמו התייחסות עקרונית לעניין הפרשות לפנסייה לעו”ז המגיעים לישראל לתקופה קצובה, קצרה יחסית:
ההפרשות לפנסיה נועדו לאפשר לאדם עם הפסקת עבודתו עקב גיל או מצב בריאות להמשיך להנות מזרם הכנסות שיאפשר לו חיים בכבוד מבלי להזקק לקופה הציבורית ולהיות תלוי בחסדיה.
זו הסיבה שמדינה מחילה חובת הפרשה לפנסיה. כאמור ההנאה מהסכומים שמופרשים במהלך שנות עבודתו של העובד מתממשים עם צאת העובד לגמלאות בגיל מתקדם. ברור כי כל זה אינו רלוונטי לגבי עובד זר שמגיע לישראל לתקופה של 5 שנים יכול שהוא עוזב בגיל 30-35 עשרות שנים לפני הגעתו לגיל פרישה וחי את חייו במרחק אלפי ק”מ מישראל.
המשמעות האמיתית הנכונה של הפרשות לפנסיה לעובד זר הינה תוספת שכר נטו אם זו כוונת המחוקק מדוע לילך סחור וסחור, יואיל המחוקק ויקבע שכר מינימום שונה לעובד זר ואז יחסך הצורך בתימרונים והתפתלויות, ימנע אי הבנות ושאר מרעין בישין.
למרבה הצער המחוקק ובתי הדין לעבודה לא נתנו דעתם על מהותה של הדרישה להפרשת סכומי כסף לטובת עובדים זרים תחת ההגדרה “פנסיה” כל אלה מתעלמים ממטרתה של ההפרשה לפנסיה ומהרציונאל העומד מאחורי העניין.