בעקבות עתירה לבית המשפט שונה נוהל דיווחי המעסיקים על העסקת עובדים פלשתינאים

 

עתירה שהוגשה ע”י איגוד מגדלי הפרחים ארגון מגדלי הדרים ואחרים (בהמשך ביקשה אף תנועת המושבים להצטרף) הביאה לשינוי הנוהל.

העתירה התבררה בבית המשפט המחוזי לעניינים מנהליים בירושלים (49359-04-14).

עילת העתירה היתה החובה שהטיל מדור התשלומים ברשות האוכלוסין במשרד הפנים (להלן גם “מת”ש“) על מעסיקי עובדים פלסטינאים לדווח על מינימום ימי עבודה כל חודש גם כאשר אלו לא נעבדו בפועל. מי שלא פעל על פי הנוהל הסתכן בביטול היתרי עבודה שניתנו לו ו/או באי הענות לבקשות לקבלת עובדים חדשים.

זאת לדעת:

העסקת עובדים פלסטינאים על ידי מעסיקים ישראלים בתחום החקלאות, טעונה קבלת היתר המת”ש.

החוק המסדיר את העסקת הפלסטינאים הינו חוק עובדים זרים התשנ”א-1991. בהתאם לחוק זה מחויב המעסיק להעביר דיווח מידי חודש למת”ש על העובדים, הכולל פירוט ביחס למקום העבודה, סוג העבודה, ימי עבודה, שיעור השכר ורכיבי השכר.

על פי הנחיות המת”ש לא ניתן להעסיק עובדי שטחים במשרה חלקית. מידי חודש קבע פקיד במת”ש מהם ימי העבודה המינימאליים לאותו חודש עליהם יש לדווח, וזאת לצורך חישוב השכר של העובדים. בחישוב ימי המינימום מנוכים ימי שישי ושבת, ימי חג (לפי הדת היהודית ולפי הדת המוסלמית), ימי סגר, וימי גשם ובוץ (בחורף), (להלן ולעיל- “ימי העסקה מינימאליים“).

על פי הנחיות הממונה, ניתן היה להפחית מימי הדיווח המינימאליים האפשריים, גם ימי מחלה של העובד אולם הדבר הותנה בהצגת תעודת מחלה.

שכרו של העובד הפלסטינאי משולם על ידי שני גורמים ועל פי שני בסיסי נתונים שונים:

א.    החקלאי/המעסיק משלם לעובד את השכר נטו, וזאת בהתאם לימי העבודה ושעות העבודה שעבד העובד המסוים בפועל באותו חודש.

ב.     מדור התשלומים גובה מהמעסיקים את התשלומים החלים על המעסיק על פי דין ואת הניכויים מהשכר שיש לנכות על פי דין (מיסי חובה וסכומים על חשבון זכויות סוציאליות והוצאות נלוות) ומעביר אותם לגורמים השונים. סכומים אלו נגבים מהמעסיקים בהתאם לתלוש המונפק על ידי המת”ש.

מדור התשלומים אכף את הדרישה לדיווח ותשלום על פי ימי העסקה מינימאליים על אף שהחקלאים התריעו בפניו כי מדובר בהפרשות סוציאליות ותלושים שלעיתים קרובות אינם עולים בקנה אחד עם המציאות.

באופן טבעי ומכורח המציאות, קיימים בפועל מקרים רבים בהם עובדים אינם מגיעים לעבודה מסיבות שונות, שאינן עולות בקנה אחד, דווקא עם המקרים המצומצמים שקבעה רשות האוכלוסין וההגירה. כך לדוגמא ומבלי למצות את המקרים והדוגמאות- העובד חולה אולם אין ברשותו אישור מחלה, בעיות משפחתיות, מחלה של בן משפחה, אבל במשפחה, שמחות משפחתיות ועוד.

סיטואציה נוספת שאין למעסיק שום שליטה עליה וקורית לא פעם הינה שהעובד, עובר במעבר הגבול, אולם בסופו של דבר מטעמים שאינם תלויים במעסיק, לא התייצב לעבודה אצל מעסיקו החקלאי.

המת”ש לא קיבל כל חריגה מאותם ימי מינימום קשיחים שקבע ולא הכיר בשום סיטואציה שבה הצהירו המעסיקים הישראלים כי העובד לא הגיע לעבודה (או אף אם עזב מוקדם את יום העבודה מסיבות שונות).

כתוצאה מהדרישות הבלתי סבירות המצוינות לעיל נוצרה סיטואציה שבה החקלאים נאלצו לדווח דיווחי כזב פיקטיביים על פי מספר ימי המינימום שקבע המת”ש ביחס לאותו חודש עבודה ולהצהיר דיווח שאינו אמת לפיו העובד עבד מספר ימים או שעות גבוה ממה שבוצע בפועל.

הדרישה השרירותית, שלא תאמה את המציאות בפועל יצרה סיטואציה לפיה תלושי השכר שהונפקו על ידי המת”ש לא שיקפו את המציאות, ובהתאמה לכך הועברו בגינן תשלומים עבור הוצאות נלוות וסוציאליות מנופחות לגורמים המוסדיים השונים (ביטוח לאומי, מס הכנסה ניכויים, קופת פנסיה וגמל), שאינם תואמים את השכר האמיתי שהגיע והמשולם לעובד.

בתביעות של עובדים פלסטינאים שמתבררות בבתי הדין לעבודה מתייחסים אלו לרישומי המת”ש כלרישומים המשקפים את המציאות ופוסקים בהתאם למרות אי ההתאמה בין המציאות לדוחות.

דרישתו של המת”ש לדווח על ימי עבודה שלא נעבדו יצרה הוצאה פיקטיבית שפגעה במערכת המס. העתירה כאמור תקפה את המת”ש בשני היבטים האחד סמכותו המנהלית לקבוע ימי מינימום לדיווח והשני העמדת המעסיקים במצב בעייתי מול שלטונות המס.

(לאור ההערכה כי בית המשפט לא יוכל להשלים עם כפייה של דיווחים המגדילים את ההוצאות באופן פיקטיבי נבחר עו”ד-רו”ח יואב ציוני המתמחה בענייני מיסוי, לטפל בעתירה.)

מדור התשלומים בתשובתו לעתירה טען כי “המעסיק עובדים מהשטחים מחוייב להעסיקם במשרה מלאה… על מנת להבטיח כי מעסיק אינו זקוק לעובד במשרה מלאה לא יחזיק בהיתר שיגרע מתוך כלל המכסות כפי שנקבעו על ידי הממשלה שכאמור הן מכסות מוגבלות שהרי במקרה מעין זה ניתן יהיה להעביר את ההיתר למעסיק הזקוק לעובד במשרה  מלאה“.
מעבר לטענתו זו של מדור התשלומים ניסה האחרון להדוף את שעלה בעתירה בדבר חיובם של המעסיקים בדיווחים פיקטיביים. המשיבה טענה בהתחסדות כי “התנהלות זו של העותרים (הגשת דיווחים כוזבים, ש.ג.) היא על אחריות העותרים בלבד שעשו דין לעצמם“.

מדור התשלומים ניסה כאמור בתגובתו לדחות את הטיעון כאילו הוא גורם לדיווח כוזב ואולם בית המשפט כבר בפתח הדיון הבהיר שאין הוא יכול להשלים עם נוהל המחייב דיווח אחיד וגורף וכיוון שכך הורה למדור התשלומים לשוב אליו עם נוהל חדש שיתן מענה לבעיות שעלו בעתירה ולשאלות בית המשפט בעת הדיון.

נוהל חדש

בזיקה לעתירה אכן פורסם ע”י מדור התשלומים בסוף מאי נוהל חדש שקבע שלהבא לא יקבעו על ידי המת”ש ימי העסקה מינימאליים ואולם נותרה בעינה הדרישה להעסקה במשרה מלאה.

הלכה למעשה למעסיקים מתאפשר לדווח על מספר ימי עבודת עובדיהם כפי שבוצעו בפועל. יחד עם זאת מעסיק שלא מעסיק את עובדו במשרה מלאה ידרש ליתן הסבר.
המעסיק יהא רשאי להשיב במכתב ולציין סיבת אי ההעסקה במשרה מלאה.

מעסיק שימשיך ויעסיק עובד שלא במשרה מלאה לאחר שתי התראות ישקל לגביו אם “לערוך שימוע אשר יכול ויגרור החלטה לביטול היתר ההעסקה“.

 

ובעתיד…

ימים יגידו אם התעקשותו של משרד הפנים על העסקה במשרה מלאה מזמינה את העתירה הבאה.

לכל ידוע שבחקלאות גם בתוך העונה יש צרכים ואילוצים משתנים.  ההזדקקות לידיים עובדות אינה אחידה בכל ימות השבוע גם במהלך עונה בענף ספציפי. הצורך מותנה בגורמים שונים ביניהם הזמנות מהשוק, ימי קטיף, אילוצי הגנת הצומח, הבשלה, ארועי מזג אויר וכו’.
לסיכום

משפורסם הנוהל החדש פסק בית המשפט כי העתירה מוצתה ופסק הוצאות לטובת העותרים.

ימים יגידו האם אכן מוצתה העתירה או שמא תדרש עתירה נוספת בהקשר של “העסקה במשרה מלאה”.

 

 

 

בשולי הדברים

בין לבין, לאחר מתן פסק הדין נמסרו לח”מ מהמנהל האזרחי בצה”ל מכֺח חוק חופש המידע נתוני ניצול המכסות. מתברר שככלל אין ניצול מלא של המכסות שנקבעו.

להמחשה: ביום 1.12.2014 סך המכסה לכלל ענפי החקלאות עמדה על 12,950 איש. בפועל מומשו 9,713 היתרים היינו ניצול של 75% בלבד.

למרבה הצער (אולי לא במקרה…) נתונים אלו נמסרו לאחר מתן פסק הדין למרות שנתבקשו במקביל להגשת העתירה.

ברקע יצויין כי ככל הידוע, רשויות הבטחון  מעודדות יציאת עובדים מהשטחים לעבודה בישראל משיקולים שלהם.

 

… חומר למחשבה.

 

 

רשם: שמואל גלנץ, עו”ד