מאמר ברכות

מיסוי ברכות – מקלט המס לצדיקים

יואב ציוני עו”ד, נוטריון ורו”ח, אפריל 2011

1. סוגית מיסוי חצרות צדיקים או רבנים הינה סוגיה מיסויית מורכבת, שאין לה עד היום, תשובה או הלכה חד משמעית בדין הישראלי, וגם רשויות המס מתלבטות בה. גישתם של רשויות המס לאורך השנים, מלמדת על כך כי לאורך השנים הן לא היו בטוחות באשר להתייחסותן לנושא מיסוי תקבולים בגין ברכות, והן בעצמן היו והינן בערפל ובמבוכה בתחום.  מבוכה זו נובעת קודם כל וראשית כל מכך, שמדובר בתקבול שאין לו כל “מקור” הכנסה בפקודת מס הכנסה, ואין הוא ניתן ב”תמורה”. הואיל ולא קיים מקור הכנסה ספציפי לברכה בפקודת מס הכנסה, הרי שניתן לטעון כי לא ניתן למסות את אותו תקבול לצורכי מס הכנסה והוא אינו מהווה עסקת מתן שירות לצורכי מע”מ.
2. שיטת המס בישראל, ובעולם, מכירה בקיומם של תקבולים שאין למסותם, כגון תשלומים ללא מקור, תקבולים מסוימים שהתקבלו באופן לא צפוי (windfalls), תרומות למוסדות מסוימים ומתנות (סעיף 88 לפקודת מס הכנסה). בנוסף או לחילופין ניתן להגדיר את אותם תקבולים, ככאלו שלא התקבלו במישור העסקי אלא במסגרת יחסי נאמנות שבין  רב המקבל תרומות ממאמיניו בכדי להעבירם לנזקקים. מעבר לכך, בתי המשפט הכירו בשורה של פסיקות (ראו למשל, עמ”ה 50/90 ויזרע יצחק נ’ פ”ש י-ם), בכך שגביית כספים עבור מתן שירות, אינה אינדיקציה לחיוב במס, וזאת גם אם במסגרת פעילות הארגון הנישום נכללים סממנים שהם כביכול “עסקיים” (מחזורי פעילות גדולים, מימון חיצוני, מחירון לסוגים שונים של פעילות, פעולות שיווק ופרסום, מומחיות ובקיאות וכו’). בהתאם לכך נפסק כי גביית כספים על ידי מוסדות כגון: בתי חולים, בתי אבות, מוסדות להשכלה גבוהה, אין בהם כדי לשלול את היותם של אותם מוסדות ציבור פטורים ממס הכנסה או מלכר”ים הפטורים ממס ערך מוסף.
3. לאורך שנים, ולמעשה עד היום, לא הייתה קיימת תמימות דעים ברשויות המס לעניין אופן חיובן במס של תקבולים המתקבלים בידי רבנים ומקובלים, בגין ברכות וכו’. וכך לדוגמא: במכתב מטעם נציבת מס הכנסה דאז, מיום 19.10.03 הובהר, כי סוגיית חיובן במס של תרומות הניתנות לרבנים שנויה במחלוקת וטרם הוסדר הנושא, כהאי לישנא: “בשולי הדברים אבקש לציין כי הסוגיה הכללית האם תרומות/ מתנות שמקבלים רבנים מהווים בידם הכנסה חייבת במס או לא הינה סוגיה שנויה במחלוקת ובכוונתנו להסדיר ברמה העקרונית את הנושא”. מדובר במכתב תשובה של נציבת מס הכנסה לפניה של התנועה ליהדות מתקדמת, בעניין, הסדר מס שעשתה רשות המיסים עם רב מקובל, שבמסגרתו (על פי הפרסומים במדיה), בגין תקבולים ע”ס 500,000 מיליון ₪, שקיבל הרב, לא הוטל עליו מס כלשהו ולא ננקטו כנגדו הליכים פליליים כלשהם, וכל שהוא חויב בו, היה לשלם מס בסך 15 מיליון ₪ (3% מסכום הכספים שנתקבלו בידיו!), ולתרום, למוסדות התנדבותיים שייקבעו על ידי רשויות המס, 5 מיליון ₪ נוספים. הפשרה הושגה לאור טענת באי כוחו של הרב כי מדובר בכספי ברכה המהווים מתנה. ההסדר הנ”ל קיבל, גם אם בעקיפין, גושפנקא חוקית של בית המשפט העליון. ודוק, בג”ץ שהגישה התנועה ליהדות מקדמת, נמשך על ידה בהמלצת השופטים.  ראו בג”ץ 3516/04, המרכז לפלורליזם יהודי נ’ משרד האוצר ואח’, מיום 18/5/04, (פורסם בתקדין). שנה וחצי לאחר אותו מכתב, במכתב מיום 23/2/05 אותו כתב הממונה על יעוץ וחקיקה במשרד המשפטים, העלה על הכתב, אותו ממונה, סיכום שיחה בין היועץ המשפטי של מס הכנסה ומע”מ, לבין היועץ המשפטי לממשלה דאז, לפיו “קיים צורך בהנחיה מסודרת בעניין נותני שירותים כמו ברכות וקמעות וחיובם במס”. כלומר, גם נכון ליום 23/2/05, עדיין לא הייתה כל הנחיה או נוהל מסודר, אצל רשויות המס עצמן, ביחס למיסוי נותני ברכות וקמעות.
4. סוגית מיסוי ברכות והתנהלותה הלא עקבית והבלתי ברורה של רשות המסים בסוגיה, היוותה טעם להקלה בעונש בעניינו של מומחה לקבלה שכנגדו הוגש כתב אישום בגין העלמת הכנסות. באותו מקרה¹

(ע”פ 29502-03-10, ניתן ביום 5/5/10) נאמר על ידי בית המשפט (מחוזי פ”ת) כדלקמן:

“אין לכחד כי תחום הפעילות בו עוסק המערער – יעוץ רוחני וחלוקת ברכות- היה בעבר, ובמידה מסוימת מהווה גם כיום, תחום פרוץ, אשר חלק מהיבטיו מעוררים שאלות קשות, בדבר קו הגבול שבין תרומה פטורה להכנסה חייבת. ב”כ המאשימה הצהיר בפנינו כי בכוונת רשויות המס ואכיפת החוק להביא בקרוב לסגירת הפרצות, תוך הגדרת קווי גבול ברורים ונקיטת מדיניות אכיפה תקיפה”. ובהמשך, “לאור מדיניות האכיפה ההססנית שנהגה עד כה בתחום זה, וקווי הגבול המעורפלים בשאלה מתי מוטלת חבות מס, אנו סבורים כי מקרה זה אינו מתאים להרמת רף הענישה בעברות של העלמת מס”

5. זאת ועוד, בכתבה של גד ליאור, במוסף ממון של ידיעות אחרונות מיום 10/8/10), פורסם כי רשות המיסים החליטה לחייב “בקרוב” את הרבנים והמקובלים לנהל רישום מסודר של התרומות שהם מקבלים עבור מתן ברכות וקמעות למאות אלפי מאמינים. באותה כתבה צוטט גורם ברשות המיסים כמי שאמר כי חוקרי המס מצאו מיליוני שקלים שניתנו כתרומות למקובלים אולם הגיעו לחשבונות הבנק הפרטיים שלהם, ו”למרות זאת למרות זאת מתגבשת החלטה ברשות המיסים שלא להעמיד את הרבנים והמקובלים לדין על מה שקרה בעבר – קבלת התרומות ועשיית שימוש בהם לצרכים פרטיים.” גורם נוסף ברשות המיסים הסביר, באותה כתבה, את אי פעולתן של רשויות המס עד היום כנגד רבנים ומקובלים בכך כי “קיימת כאן בעיה קשה להוכיח שמדובר בכספים שיש לשלם עליהם מס, שכן על פי החוק כיום תרומות ומתנות פטורות ממס”.
6. ניתן לראות כי רשות המיסים לא מיסתה את אותם רבנים בגין פעילותם, וזאת לאור הקושי משפטי במיסוי אותם תקבולים. ניתן לראות אפוא שסוגית מיסוי ברכות מרבנים היא עדיין שאלה פתוחה ושגם רשויות המס מתקשות להכריע בה. להבנתנו, טוב יעשו רשויות המס ו/או המחוקק אם יביעו דעתם בצורה ברורה, אחרת הנושא יישאר פתוח לפרשנויות ולהכרעות קזואיסטיות ממקרה למקרה, וימשיך לספק פרנסה ליועצי מס ועורכי דין (ובמחשבה שנייה, אולי טוב שכך…).