יום המנוחה השבועי – לא מה שחשבתם

התראה מנהלית בסך 178,700 ₪ שנשלחה לחקלאי מאזור חדרה בשל הפרת חוק שעות עבודה והמנוחה הינה תזכורת חשובה לחובה ליתן לעובד יום מנוחה שבועי.

יובהר, אותו חקלאי קיבל את ההתראה כאמור, לא בשל כך שלא שילם לעובד שכר בגין ימי עבודתו אלא בשל כך שלא נתן לעובדו יום מנוחה שבועי במהלך 5 שבועות.

מן הפרט אל הכלל: חוק שעות ומנוחה קובע:

“7. שעות המנוחה השבועית

(א) לפחות שלושים ושש שעות רצופות לשבוע הן המנוחה השבועית של העובד.

(ב) המנוחה השבועית תכלול –

(1) לגבי יהודי – את יום השבת;

(2) לגבי מי שאינו יהודי – את יום השבת או את יום הראשון או את היום הששי בשבוע, הכל לפי המקובל עליו כיום המנוחה השבועית שלו.”

יום המנוחה כמצויין בחוק הינו יום השבת – יום קבוע לגבי עובד יהודי. לגבי עובד לא יהודי ישנה גמישות, יום המנוחה יכול להיות באחד מהימים שישי, שבת או ראשון. כך אם לא ניתן היתר מיוחד מטעם השר הממונה.

במשפט שהתנהל בבית הדין לעבודה בנצרת האשימה המדינה בהליך פלילי חברה ובעליה על כי בביקורת נמצא כי ב-12 שבועות שקדמו לביקורת נטלה עובדת שאינה יהודיה את יום המנוחה השבועי שלה בימי שלישי בשבוע. יום שהעובדת עצמה ביקשה לשבות בו.

בית הדין קבע שלסעיף בחוק המוזכר לעיל “מטרה כפולה, הן מטרה סוציאלית – כללית שנועדה להביא לכך שעובד לא יועסק במשך שבוע רצוף אלא יזכה למנוחה שבועית, והן מטרה בעלת צביון דתי – מסורתי שעוסקת במועד המנוחה השבועית ונותנת תוקף לדתו של העובד ולמסורתו.”

בית הדין מבהיר כי “עובד שאינו יהודי, זכאי לבחור את יום המנוחה השבועית המקובל עליו, בהתאם לרצונו, מבין כל אחד משלושת הימים: שישי, שבת או ראשון. כלומר לעובד שאינו יהודי ניתנת הפריבילגיה לקבוע לעצמו יום מנוחה שבועית לאו דווקא על פי יום המנוחה השבועית המתאים לדתו, לעדתו או למסורתו, אלא גם יום אחר (מבין אותם שלושה ימים אפשריים).”

במקרה בו אנו, עוסקים בעקבות אותה ביקורת (שנערכה בשבת) הוטל על החברה קנס מנהלי בסך 120,000 ₪ (10,000 ₪ בגין כל שבוע). בעקבות בקשת החברה להשפט הוגש כתב אישום כנגד החברה ובעליה.

בית הדין התעמק במקרה והתייחס לעובדה שהעובדת לא בחרה את אחד משלושת הימים שבחוק, בית הדין ניתח את הסיטואציה ומצא כי במצב שכזה “מצוי המעביד במלכוד” מחד החוק מגביל ומאידך – מתן יום מנוחה אחר משיג את המטרה העיקרית של החוק – מתן מנוחה שבועית.

בבית הדין התחשב השופט גם בנסיבות המיוחדות, מצבה הכלכלי הקשה של החברה, מצב בריאותו הקשה של בעליה, היות הנאשם מתנדב במשטרה, בעברו הצבאי התנדב לצנחנים ושירת כסמג”ד ועוד.

כל אלו הכריעו לגזירת עונש סמלי בלבד. בית הדין פסק כי החברה ובעליה יישאו בקנס בסך 12 ₪ כל אחד.

לכאורה נראה שבכך ניתן מענה מאוזן. מחד הרשעה של מי שלא קיימו את הוראת החוק ככתבה וכלשונה ומאידך התחשבות ברציונל העומד מאחורי החוק ובנסיבות המיוחדות של המקרה.

 

…ואולם בכך לא הסתיימה הפרשה.

 

המדינה הגישה לבית הדין הארצי לעבודה ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת.

בית הדין הארצי נצמד ללשון החוק בצורה דווקנית ולאחר שציין כי הוא מתחשב בנימוקים לקולא שנשקלו על ידי בית הדין האזורי, השית על החברה קנס בסך 15,000 ₪ ועל הבעלים קנס בסך 3,000 ₪.

מסקנה ולקח: אין אפשרות חוקית (אלא אם ניתן לכך היתר) ליתן לעובד לא יהודי, יהיו מוצאו ודתו ככל שיהיו, יום מנוחה שאינו אחד מהימים שישי שבת או ראשון ולעובד יהודי יום מנוחה שאינו שבת.
שע”מ 23651-12-11 (נצרת) מ”י נ’ מרק שנטל וישראל בע”מ ומרדכי ליטבק.

ע”פ 64034-12-12 (ארצי) מ”י נ’ מרק שנטל וישראל בע”מ ומרדכי ליטבק.

 

 

שמואל גלנץ, עו”ד