סמכויות רשות מע”מ לחייב בעל תפקיד בחברה בחובות החברה לפי סעיף 106ב
יואב ציוני עו”ד, נוטריון (רו”ח), מרץ 2011
- סעיף 106ב לחוק מע”מ, הוא סעיף גבייה מיוחד המאפשר למנהל מע”מ להרים את מסך ההתאגדות בהחלטה מנהלית שלו בלבד, ללא צורך באישור מקדים מבית המשפט, במקרים מסוימים, בהם “עשה” חבר בני אדם מעשה מהמפורטים בסעיף 117(א)(3), (6) או (ב).
- עבירות מסוג 117(א) הן עבירות מסוג עוון (עבירות מסוג רשלנות), המתייחסות במקרה של סעיף 117(א)(3) למסירת ידיעה לא נכונה או דוח או מסמך לא נכון לרשות מע”מ, ובמקרה של 117(א)(6) לאי הגשת דוח במועד. עבירות לפי סעיף 117(ב) הינן עבירות מסוג פשע, קרי במטרה לרמות את מע”מ.
- כדי שהמנהל יוכל לייחס את חוב החברה לבעל המניות, דורש סעיף 106ב שהחוב יהיה לאחר הוצאת שומה שלא השיגו עליה, או החלטה בהשגה שלא הוגש עליה ערעור, או לאחר ערעור בבית משפט מחוזי. אם מדובר במעשה כמפורט בסעיף 117(א)(3) או (6), נדרשת גם הרשעה של המנהל במשפט פלילי בגין אותו מעשה, כתנאי נוסף לייחוס החוב באופן אישי. לשון הסעיף לא דורשת בשום מקרה הרשעה של החברה, להוכחת המעשה.
- אם מדובר במעשה לפי 117(ב) לא קובע הסעיף (106ב), דרישת הרשעה כנגד בעל התפקיד. כל שנדרש הם “ראיות לכאורה שהמעשה נעשה בידיעת בעל התפקיד”.
- הדרישה המקלה של “ראיות לכאורה” בצירוף פרשנות שאינה דורשת הרשעה מהחברה עלולה לגרום לטעויות רבות וכואבות לבעלי תפקידים הואיל והסעיף מאפשר הרמת מסך בסיטואציות בהן ההיבט הפלילי טרם נבחן בבית משפט ואם הוגש ערעור אזרחי לבית המשפט העליון טרם ניתנה בו החלטה.
- סעיף 64 לחוק מע”מ יוצר מנגנון מסוים של איזון, בכך שמנהל מע”מ מחויב לנקוט בצעדים לפני ביצוע פעולה של חיוב בעל תפקיד בחברה בגין חובות החברה.
- המנהל מחויב לפי סעיף 64(א) לחוק מע”מ להודיע לבעל התפקיד על כוונתו לחייב אותו אישית בחובות החברה לפני נקיטה בהליך החיוב. סעיף 64 לחוק מע”מ, קובע מפורשות כי יש ליידע את הנוגע בדבר (סעיף 64(א)), לאפשר לו לערער על ההחלטה תוך 30 יום לאחר שהומצאה לו ההחלטה, ואם הוגש ערעור הרי שהגשת הערעור תעכב את ביצועה של החלטת המנהל.
- יוצא שבמקרה שהוגש ערעור, לרשות מע”מ אין סמכות לנקוט בהליך גבייה על פי סעיף 64 ללא החלטה אחרת של בית המשפט של ערעור וזאת עד למתן החלטה בערעור.
- החוק לא קובע חובת שימוע לפני נקיטה בהליך, אולם לשיטתנו לרשות מע”מ חובה כרשות מנהלית, וזאת על פי כללי הצדק הטבעי, לאפשר הליך של שימוע לפני נקיטה בהליך כל כך חמור כנגד בעל התפקיד.
- בעניין זה אנו מציעים מנגנון איזון נוסף, באמצעות מתן פירוש מחמיר למונח “עשה” (המתייחס לחברה בעלת החוב) בסעיף 106ב(א) רישא.
10.1. לשיטתנו, כדי שחברה מסוימת תיחשב כמי ש”עשתה” מעשה כאמור בסעיף 117(ב), הדורש יסוד נפשי של כוונה מיוחדת, חייבת להיות הרשעה פלילית, כנגד החברה, הקובעת כי התקיימו היסודות הפיזיים והנפשיים של העבירה. פרשנות זו מחויבת לשיטתנו הואיל וכל עוד החברה לא הורשעה הרי שחלה עליה חזקת החפות. הדבר מקבל משנה תוקף כאשר בעלי התפקיד בחברה כפרו בטענותיהם בחקירתם במע”מ ובבית המשפט הפלילי.
10.2. יש לזכור כי המבחנים בבית משפט של ערעור מע”מ אזרחי (נטל הראיה על החברה המערערת) ומשפט פלילי (נטל ראיה כבד על המדינה, “למעלה מספק סביר”) הינם שונים. הואיל וכך הרי שבהעדר הרשעה וכל עוד לא הוכחה אשמתה של החברה בפסק דין סופי וחלוט פלילי שבו נבחנות הוראות סעיף 117(ב) לפי כללי הוכחה ודיני ראיות פליליים, לא ניתן לקבוע כי אותה חברה אכן “עשתה” את אותן עבירות.
10.3. הפרשנות המוצעת כאן תיצור מנגנון איזון נוסף לקושי שהסעיף (106ב) מעורר, על ידי כך שתידרש הרשעה של החברה, להוכחת “המעשה”. הואיל ובדרך כלל מוגש במקביל כתב אישום כנגד בעל התפקיד הרי שהרשעה של החברה מלווה בהרשעה של בעל התפקיד. אם לא הוגש כנגד בעל התפקיד כתב אישום או שהוא זוכה הרי שלא ניתן יהיה לחייב אותו באופן אישי.
10.4. ואם ישאל השואל כיצד יגן המנהל על הקופה הציבורית מפני הברחת נכסי החברה, עד למתן החלטות בהליכים השונים, הרי שהתשובה מצויה בסעיף אחר הנועד לכך סעיף 106.