הטיות קוגניטיביות וטעויות שיפוטיות בדין הפלילי
נובמבר 2012
מאת: יואב ציוני, עו”ד, נוטריון ורו”ח
1. אחד מתחומי המחקר שגרמו למהפכה בחשיבה הכלכלית ובתורת הפסיכולוגיה הוא זה העוסק בהטיות קוגניטיביות . הכוונה במונח זה היא לנטייה שיטתית של בני האדם לטעויות בתפיסה, בזיכרון, בחשיבה ובשיפוט.
2. כך לדוגמא, כאשר אנו נתקלים בבעיה סבוכה, אנו מפעילים ומסתמכים על קיצורי דרך מחשבתיים (יוריסטיקות), כגון, כללי אצבע, אינטואיציה, ניסיון חיים, ניחוש מושכל ושכל ישר וזאת במטרה למצוא פתרון מהיר ומספק לבעיה, ולא דווקא האופטימאלי. השימוש בקיצורי דרך מחשבתיים אינו בהכרח בלתי רציונאלי, אולם תוצאותיו מביאות אותנו לבחירות שלעיתים עומדות בניגוד לבחירות שהיינו עושים באופן מודע ולאחר מחשבה מעמיקה.
3. דוגמא נוספת נוגעת לאחת התכונות האנושיות הבולטות העומדת בניגוד להנחות האדם הרציונאלי (הנחה בסיסית בתורת הכלכלה הקלאסית שהתבררה כמוטעית) היא גישתנו לסיכון. מתברר כי גישתנו לסיכון אינה עקבית עת מדובר ברווח לעומת הפסד. בני האדם הינם שונאי סיכון ביחס לרווחים ואוהבי סיכון ביחס להפסדים. כך למשל, אנשים מעדיפים לקבל 100 ₪ באופן וודאי מאשר להשתתף בהגרלה שבה יש להם סיכוי של 50% לקבל אפס ₪ וסיכוי של – 50% לקבל 200 ₪. מצד שני, אנשים יעדיפו להשתתף בהגרלה שבה יש להם סיכוי של 50% להפסיד 200 ₪, וסיכוי של 50% שלא להפסיד דבר (אפס ₪), מאשר לשלם ללא הגרלה 100 ₪. המחשה פרקטית לתופעה זו בתחום המשפט באה לידי ביטוי בכך שנאשמים רבים מעדיפים להמר על תוצאת פסק דין בטווח של אפס (זיכוי) עד 15 חודשי מאסר (למשל), מאשר להודות ולסגור עסקת טיעון עם עונש מוסכם של 7.5 חודשים.
4. דברים אלו מביאים אותנו לאחת השאלות הגדולות שעורכי דין, ובאי בית משפט, שואלים את עצמם מידי יום והיא האם החלטות שיפוטיות מתקבלות רק על פי עובדות וחוקים, או שמא הן מושפעות מגורמים חיצוניים לתיק הספציפי.
5. במחקר בישראל, שעקב אחר החלטותיהם של שמונה שופטים מנוסים, במשך תקופה של כ- 10 חודשים, היושבים ב”וועדות שליש”, נמצאו ממצאים מדהימים אשר משום מה לא זכו להד המגיע להם בספרות המקצועית בישראל . השופטים בוועדות השליש, עוסקים בבקשות לקיצור מאסרם של אסירים בגין התנהגות טובה. אותם שופטים בילו את כל היום בשמיעת בקשות של אסירים לקיצור המאסר. הזמן שהוקצב לדיון בכל בקשה עמד בממוצע על 6 דקות. ברירת המחדל היא דחייה של הבקשה, כאשר רק 35% מהבקשות מתקבלות. החוקרים רשמו את הזמן במשך היום שבו כל החלטה התקבלה. לשופטים יש במהלך היום שלוש הפסקות אוכל, בבוקר, בצהריים ואחר הצהריים.
במחקר נמצא כי קיים מתאם בין מועדי הארוחות של השופטים לנכונות של השופטים לקצר את תקופת המאסר של האסירים!. התברר כי הסבירות הגבוהה ביותר להחלטות חיוביות (קיצור תקופת המאסר), הינה בתחילת יום העבודה (כשהשופט מגיע רענן ומלא כוחות ומרץ ליום העבודה), או לאחר אחת מהפסקות האוכל (לאחר שהשופט אכל ונח). בנקודות קיצון אלו שיעור ההחלטות החיוביות מגיע ל- 65%.
במשך השעתיים שבין ארוחה לארוחה הנכונות של השופט לקצר את תקופת המאסר הולכת ופוחתת בהדרגה, עד לרמת של כמעט אפס (!), בסמוך לפני הארוחה. התופעה הפסיכולוגית המסבירה את התופעה נקראת “התרוקנות האגו”. השופט פשוט עייף ורעב, ופוסק על פי ברירת המחדל- דחיית הבקשה.
6. הטיות שיפוטיות אינן ייחודיות רק לשופטים בישראל. כך למשל, במחקר שנעשה בגרמניה , בו השתתפו שופטים גרמנים מנוסים (15 שנות שיפוט ומעלה), התבקשו השופטים לקרוא תאור של אישה שנתפסה בפעם ה- 12 גונבת מוצר מחנות. לאחר מכן התבקשו השופטים להטיל זוג קוביות עם מספרים מ- 1 עד 6 (כמו בשש-בש). הקוביות היו מוטות במכוון (בלא ידיעת השופטים), כך שכל זריקה הביאה לתוצאה (מצטברת של זוג הקוביות) של 9 נקודות או של 3 נקודות. מייד לאחר קבלת התוצאה בקוביות נשאלו השופטים האם היו גוזרים על האישה תקופת מאסר (בחודשים) העולה או הנמוכה מהמספר שיצא בקוביות.
לאחר מכן התבקשו השופטים לקבוע את העונש שהוא גוזרים על האישה אילו היו צריכים להכריע בעניינה. התוצאות הראו שהשופטים שאצלם בקוביות התקבל הסכום 9, גזרו על האישה (בממוצע) שמונה חודשי מאסר, ואילו השופטים שבקוביות שלהם התקבל הסכום 3, גזרו על האישה חמישה חודשי מאסר בלבד.
ההבדל בין תוצאות השופטים מוסבר בתופעה שנקראת עוגן. התוצאה הסתמית בקוביות קיבעה במחשבתם של השופטים מספר (תוצאת הקוביות) שהיווה עוגן (מחשבתי) שרירותי, דבר שהביא להפרש של 50% בממוצע בגזרי הדין של השופטים (פער בין 8 ל- 5 חודשים).
7. מחקר אחר ממחיש עד כמה סטריאוטיפים משפיעים על השיפוט. כידוע, אמריקנים לבנים רבים מחזיקים בסטריאוטיפים נגד אפרו-אמריקנים ונגד אמריקנים-היספאנים, המייחסים לאותן קבוצות אוכלוסיה נטייה לתוקפנות ולנטייה לאלימות.
באותו מחקר התבקשו סטודנטים אמריקאים לשחק תפקיד של חבר מושבעים ולהחליט בעניין אשמתו או זיכויו של נאשם במקרה שהובא בפניהם. נמצא כי הסטודנטים נטו להרשיע נאשם בביצוע פשע רק משום ששמו היה קרלוס רמירז (שם היספאני) ולא רוברט ג’ונסון (שם של אמריקני לבן).
השם ההיספאני גרם להפעלת ייחוס פנימי סטריאוטיפי אצל המושבעים. הסטריאוטיפ כלפי ההיספאנים כאנשים אלימים, הביא את הסטודנטים להתעלם מעובדות חשובות או נסיבות מקלות שהיה בהן להסביר את מעשי הנאשם, ולהסיק מסקנה פזיזה לפיה הנאשם אשם וזאת עקב מאפייני אישיותו כפי שהם תפסו אותה.
8. הדוגמאות (המטרידות) מהמחקרים שלעיל, ממחישות עד כמה בני האדם ושופטים בפרט חשופים להטיות וטעויות, העשויות להביא לעיוותים בשיפוט ולעיוות דין חמורים. עורכי דין העוסקים בפרקטיקה, ובפרט בתחום הפלילי, חייבים להיות ערים ומודעים לכך שמגרש המשחקים עליהם הם משחקים אינו שטוח, ולדעת כיצד לנצל את החולשות האנושיות של כולנו, לטובת לקוחותיהם.