הסכם קיבוצי חדש בחקלאות

לפני מספר חודשים נחתם ברוב טקס הסכם קיבוצי חדש בענף החקלאות בין “התאחדות האיכרים בישראל”, כמייצגת את החקלאים מעסיקי עובדים שכירים בענף, ובין “הסתדרות העובדים הכללית החדשה – איגוד עובדי החקלאות” המייצגת את העובדים.

ההסכם כמקובל במקומותינו הבע מעניק לעובדים הטבות שונות מעבר למחוייב על פי הדין הכללי.

בהסכם רשימת חובות החלים על מעסיקי עובדים בחקלאות במקביל לזכויות המוקנות לעובדים בענף, בהן: שעות עבודת מופחתות בשלושת חודשי הקיץ, מענק שנתי, תוספת ותק, קרן השתלמות, דמי כלכלה, ביגוד, שי לחג, תוספת משפחה ועוד. ההסכם גם מיטיב בעניינים מסויימים עם המעסיקים, למשל נקבע כי על עובדים חדשים תחול תקופת ניסיון בת שנתיים בתוספת אפשרות להאריך בשנה נוספת. בתקופת הניסיון לא יחולו חלק מהחובות הקיימים בהסכם הקודם ובצו ההרחבה. כמו כן, נקבע שהחובה להפרשה לפנסיה לא תחול מידית עבור עובד שלא הייתה לו קופת פנסיה קודמת אלא רק כעבור שישה חודשים. הזכאות לעניין ימי חג והבראה הושוותה לדין הכללי, ובמקביל לא נעשה שינוי בהטבה לעניין ימי חופש,  אך שופר מצב העובדים לעניין זכאותם לתוספת ותק, ועוד.

ההסכם החדש בא במקומו של ההסכם הקודם שנחתם ב-1999 ושעליו הוחל בהמשך צו הרחבה כללי שמחייב את כלל העוסקים בענף גם אלו שאינם חברים בהתאחדות האיכרים.

ההסכם הקיבוצי נחתם בתקופה קשה מאין כמותה תקופה בה סופג ענף החקלאות בארץ מכות משני צידי המשוואה הן בצד ההכנסות בשל שערי מטבעות וקשיי שיווק מסיבות אחרות והן מצד ההוצאות בשל האמרת התשומות בהן מים, דשנים ועבודה.

מרכיב העבודה מהווה את הנתח הגבוה ביותר מסך הוצאות הייצור של ענפי הצומח בחקלאות והוא עומד על 35-40%.

מרכיב העבודה כולל את המתחייב מהחוק, מצווי ההרחבה הכלליים במשק ומאגרות ומיסים מיוחדים המוטלים על מעסיקים בחקלאות, חובות מיוחדים ומוגברים חלים על מעסיקי עובדים זרים.

בנוסף לכל אלו הוחל על המעסיקים בחקלאות צו הרחבה ספציפי שנשען על ההסכם הקיבוצי הקודם.

אם נכמת את ערכן של ההטבות הגלומות בהסכם הקיבוצי החדש לעומת הדין הכללי לגבי עובד זר שהשלים 5 שנות עבודה אצל מעסיק אחד, עולה כי שווי הטבות אלה לחודש אחד עומד על 535 ₪ לפחות.

בהינתן הסכם קיבוצי חדש או בהיבטל להסכם קיבוצי קודם פוקע (בתנאים מסויימים) צו ההרחבה שנשען על ההסכם.

בצוק העיתים, ואכן המשבר בחקלאות הינו עמוק ומשמעותי, נכון היה לבטל לפחות זמנית רכיבים שונים המטיבים עם העובדים בחקלאות כאלו שאינם מחוייבים מהדין הכללי. העלויות הנוספות אלו הנוגעות למעסיקים בחקלאות מייקרות את העבודה בשיעורים משמעותיים, הסכנה היא ש”קש” נוסף זה ישבור את גיבם של חקלאים רבים וכפועל יוצא מכך יֵיַתר את הצורך בעובדים שכירים בענף. מציאות שאינה דמיונית כלל וכלל.

לנוכח מציאות קשה זו נדרשת כאמור התאמה שתקל במעט ולו זמנית על החקלאים המעסיקים עובדים שכירים על חשבון העובדים וזאת על מנת שבעתיד עם השתפרות המצב ניתן יהא להיטב שוב עם העובדים.

שמואל גלנץ, עו”ד